כשהלכתי במסדרון הריק בדרך לכיתה התחלתי לטבוע שוב במחשבות על מה שקרה אתמול. הבנתי שעד שאני לא אפתור את העניין עם יואב זה לא יעזוב אותי.
המשכתי ללכת ולחשוב יותר מדיי, עד שבלי לשים לב, נתקעתי במישהו.
״וואי סליחה״,
״הכל טוב?״
הקולות של שנינו נשמעו ביחד, התערבבו אחד בשני. הרמתי את הראש כדיי לראות במי נתקלתי, מי שזה לא יהיה, הוא יותר גבוה ממני, בהרבה.
שיט, אדם.
האמת שבמחשבה שניה זה לא מפתיע בכלל, גם בגלל שהוא תמיד מאחר, וגם בגלל שבדיוק חשבתי עליו, והקארמה שלי דפוקה.
״היי״, אמרתי לו, ניסיתי להיות חברותית.
״את? מאחרת?״ אדם שאל אותי, גם הוא מופתע מצירוף המקרים הזה, הוא לא שם לב שדווקא אני נתקעתי בו קודם.
״קורה״, עניתי.
״מה קרה? צרות עם החבר?״ הוא ממשיך לשאול. היה לי ברור שאדם כועס עליי כי הוא כועס על יואב, שגם כועס עליי. אירוני.
״לא עניינך״, השבתי לו באותה הגישה.
״הוא מנסה להיות מניאק גם אליך, או שזה רק אלינו?״ אדם לא הפסיק. הכוחות שלי לדבר איתו אזלו מהר. התחלתי להבין למה יואב לא מחבב אותו, בלשון המעטה.
״תגיד מה אתה רוצה מאיתנו?״ שאלתי, עצבנית.
״את בכלל ראית מה קרה אתמול? מה אני רוצה ממכם? אני רק מנסה להבין האם יואב מתנהג ככה אלינו באופן ספציפי, או שזה פשוט הקטע שלו.״
אדם ענה, הוא גרם לי להיזכר בעובדה שאני באמת לא יודעת איך הסיפור של אתמול התחיל.
״אתה יודע מה, אני לא ראיתי את זה. מה בכלל קרה אתמול? למה התחלתם לריב?״ שאלתי, אם אני תקועה בשיחה עם אדם, לפחות שיצא מזה משהו גם בשבילי.
״לא עניינך״, שיט. הוא מחזיר לי.
״אכפת לך לא להתנהג כמו ילד בגן?״
״אכפת לך לא להתנהג כמו סנובית?״
״אני? ואוו, מישהו צריך להשיג לך מראה.״ עכשיו שנינו כעסנו אחד על השני, הטונים הציניים והעצבניים שלנו מתואמים.
האיחור לשיעור הפל לדבר האחרון שהפריע לי כרגע.
״את לא מכירה אותי, אין לך מושג מי אני בכלל.״ אדם המשיך.
״כולם מכירים אותך, שמעתי מספיק מיואב ומבנות שאתה משחק בהן, מזיין אותן, ואז עוזב, כדיי לדעת בדיוק מי אתה ואיך אתה מתנהג.״
״אז זאת מי שאת? את שופטת אנשים לפי מה שאת שומעת עליהם, ומה שהחבר המפגר שלך אומר לך.״ הוא היה ממש עצבני, יותר ממני. לא הייתי בטוחה אם זה בגללי או בגלל הדברים שאנשים אומרים עליו מאחורי הגב.
״מפגר זאת לא קללה, ואתה לא יודע מי אני בשיט.״ הפעם אמרתי את זה, הייתי חייבת.
״את יכולה להפסיק להיות כזאת צדקנית? את רוצה לדעת מי את? את פשוט בייסיק, את חושבת שאת יודעת הכל על אנשים שאת לא יודעת עליהם כלום, את ילדה טובה מבית טוב, עם חבר טוב, חברים טובים, ציונים טובים, הכל טוב.
את חייבת להזכיר לאנשים שמפגר זאת לא קללה כדיי להרגיש טוב עם עצמך, כדיי להיות מהילדות האלה. את בחיים שלך לא לקחת ולא תיקחי סיכונים, כדיי להישאר ילדה טובה, את אך פעם לא תעשי משהו יותר מטוב, משהו מדהים.״
וואוו. אני לא ראיתי את זה מגיע. נשארתי בשוק, עמדתי שם ולא יכלתי להוציא מילה במשך כמה שניות, שהרגישו כמו נצח. גם אדם לא אמר כלום. הוא נראה מופתע מעצמו, אוליי אפילו קצת מתחרט. לא, שום סיכוי. הוא לא מתחרט.
״אתה יודע מה? אתה פשוט הוכחת לי שכל מה ששמעתי עליך נכון, כולם צודקים. אני לא מאמינה שאתמול עוד ניסיתי להגן עליך.״
אמרתי לו, ולא חיכיתי לתגובה. עזבתי אותו שם, והמשכתי ללכת לכיוון הכיתה.
למזלי, אדם הבין את הסיטואציה ולא הלך לכיתה אחריי, למרות שהיינו בדרך לאותו שיעור, הוא בחר לא להגיע. זה המינימום שהוא יכול לעשות אחריי מה שהוא אמר לי הרגע.
נכנסתי באיחור יחסית גדול, האידיוט הזה עיכב אותי.
״את? מאחרת?״ שירה לחשב לי כשישבתי ליידה.
ברצינות? כולם חייבים להגיד את זה היום? חשבתי לעצמי.
״קורה״, עניתי. לא הייתי במצב רוח לדיבורים.
״טוב, אני באיחור, אני צריכה להקשיב לנעמה ולהשלים את הפער, נדבר אחר כך.״ אמרתי לשירה ולא התכוונתי למילה.
אפילו לא הצלחתי להקשיב בשיעור ליותר משתיי דקות רצופות.
עם כמה שניסיתי לעבור הלאה, לא לחשוב יותר מדיי ולהניח לשטויות להיכנס לי לראש, לא הצלחתי להוציא את השיחה עם אדם מהראש, ואת הקול במוח שלי, שטוען שהוא צודק.
אוקיי, מקווה שאהבתם את הפרק הזה, אני חייבת להגיד שהיה כל כך כיף לכתוב אותו. אם אהבתם בבקשה תצביעו לפרק, זה נותן לי מוטיבציה להמשיך ❤️.
YOU ARE READING
Basic
ChickLit🤍||הסיפור גמור||🤍 יעל לא חשבה שהחיים שלה ישתנו בצורה הזאת, היא לא האמינה שבן אדם אחד יכול לשנות את החיים שלה בצורה כזאת. היא תמיד הייתה הילדה הטובה, עם חברים טובים, ציונים טובים, ובן זוג טוב. כולם מסתדרים איתה, חוץ מאדם. וזה מטריף אותה. שלא תבינו...
