Basic

16

״כן אמא, מה רצית?״ שאלתי אותה. היא נראתה עצבנית אבל ציפיתי לזה מראש.

״את מוכנה בבקשה להסביר לי למה המורה שלך התקשרה אליי היום?״ שיט. לא חשבתי על זה. למה אני לא פשוט חושבת? זאת כבר ההברזה השניה שלי השבוע, ברור שזה יקרה. אם זה לא מספיק, בשתיי הפעמים אדם היה מעורב בזה, אבל אני לא יכולה להאשים אותו. הוא לא אשם למרות שהוא מניאק, אני זאת שפיתחה אליו רגשות.

לא היה לי מושג מה לענות לה. ״לא הרגשתי טוב.״ פלטתי את הדבר הראשון שעלה לי לראש.
״גם בראשון לא הרגשת טוב במקרה?״ אני כל כך נדפקתי.
״כן.״ גם ככה לא היה לי סיכוי.

״את חושבת שאני קונה את זה?״ היא נראתה עצבנית, ניסיתי לחשוב על דרך להימלט מהמצב.
״לא, אבל אני חושבת שאת יכולה פשוט להניח לזה. זה לא יקרה שוב, אוקיי?״ ידעתי שאני כבר אבודה לגמרי, אבל לא היה לי משהו אחר להגיד לה, ולשתוק רק היה מעצבן אותה יותר.

״אחריי איך שדיברת אליי אתמול, לא. אני לא מוכנה ׳להניח לזה׳.״ היא חיכתה את הטון שלי.
״אז מה את רוצה שאני אעשה? אני אומרת לך שזה לא יקרה שוב.״

"אני רוצה שתסבירי לי מה עובר עליך." כן ברור, אני בטוחה בזה אמא.
״לא עובר עליי שום דבר.״ עניתי כי לא היה לי כוח להתחיל להסביר לה.

״אני רואה שכן, תפסיקי לשקר לי ותסבירי לי מה זה.״ למה היא לא מוכנה לעזוב אותי בשקט? ברצינות, היא מדברת כאילו הרגע עצרה אותי המשטרה, או משהו.

לא הגבתי, נמאס לי מזה, נמאס לי מהוויכוחים המטופשים האלה.

״יעל, תעני לי.״ אני חושבת שהיא ניסתה לאיים עליי, אבל נשארתי בשקט. השפלתי מבט ולא אמרתי מילה, הרגשתי אותה מסתכלת עליי.

״יעל, אם לא תדברי עכשיו, המצב ידרדר בהרבה.״ אוקיי, עכשיו היא איימה עליי, הייתי בטוחה בזה.

״אין לי מה לומר.״ ידעתי שאני מסובכת עם ההורים שלי כרגע, אבל כבר לא היה לי אכפת.

״אין בעיה, אל תגידי כלום. אני ואבא נחשוב על ההשלכות לבד.״ היא נראתה כל כך כועסת ולא הבנתי למה. היא מצפה ממני להרהה יותר מדיי.

״למה את לא מוכנה פשוט לעזוב אותי בשקט הפעם?״
״כי את מסכנת את המצב הלימודי שלך בלי להגיד לי למה.״
״ומה אם יש דברים שיותר חשובים מהמצב הלימודי שלי?״
״כמו מה? תסבירי לי.״

״כמו הרגשות שלי אוליי? אם את בכלל זוכרת שיש לי רגשות.״ אמרתי את האמת.

״אל תנסי להפוך את זה עליי ולגרום לי לצאת לא בסדר.״
״אני לא מנסה לעשות שום דבר!״ עכשיו שתינו כבר היינו עצבניות.