״לא, זה בסדר. עכשיו אני מרגישה מוזר עם זה שלא סיפרתי לך קודם. אני אחשוב על זה, טוב?״
אדם הנהן.
״אוקיי, אני חייבת לעוף לפניי שההורים שלי באמת יאבדו את זה.״
״אני אסיע אותך, בואי נזוז.״ הוא אמר, קם מהמיטה, והושיט ליד את היד שלו.
שוב, בניגוד לרצוני, אחזתי בידו קמתי מהמיטה, ועזבתי את החדר של אדם. כבר תהיתי לעצמי מתיי אני אהיה שם שוב.
***
הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי, היה לסמס גם לאנה, וגם לזוהר. הראשונה שענתה לי הייתה אנה.
״תקשיבי, אני חייבת לדבר איתך, יש לי חדשות״
״את בהריון?״
״מצחיק מאוד. אבל באמת״
״סקרנת״
״אני יכולה להתקשר בווידיאו?״
״סגור״
כל כך רציתי לספר לאנה על מה שקורה ביני לבין אדם, ובירכתי את העובדה שהיא ענתה לי מהר. התקשרתי אליה והסברתי לה בערך הכל, כל מה שקרה מאז שהיא גירשה אותנו מהבית שלה. הסתומה הזאת התחילה לצרוח בטלפון, ברצינות, היא גרמה לאוזניים שלי לכאוב.
״הולי פאקינג שיט! אמרתי לך! אני ידעתי!״ היא התלהבה יותר ממני.
״אנה את חייבת להירגע, את תגרמי לי לפתח ציפיות.״
״ציפיות למה? זה כבר קרה יעל, ואני אמרתי לך שזה יקרה כי אני פאקינג גאונה!״ זה באמת קרה, אבל עדיין הרגשתי כאילו הכל יכול להעלם ברגע, עדיין קצת פחדתי שזה יקרה.
״אבל לכי תדעי מה יקרה בהמשך.״ אמרתי, מביאה מזל רע לעצמי.
״סמכי עליי, זה אדם. אני מכירה אותו וכמו שידעתי שזה יקרה ביניכם, אני יודעת מה יקרה בהמשך. הוא לא ישחרר ממך מהר כמו שאת חושבת.״
אחריי השיחה עם אנה כבר הייתי שקועה במחשבות, גם זוהר ענתה לי, אבל לא היו לי עוד כוחות לדבר על זה, אז דחיתי אותה למחר.
במקום לדבר עם זוהר, הסתכלתי על הציורים שלי, ניסיתי לחשוב למה אני לא מראה אותם לאף אחד, ובאותה נשימה להחליט איזה ציורים אני מסוגלת להראות לאדם.
היו לי המון, האמת. הסתכלתי על כמה ספציפים, של פרחים, ושדות. הם ציורים בצבעי שמן, כמעט כל פעם שהיה לי חשק לצייר בלי רעיון, ציירתי פרחים, סתם כדיי לצייר משהו.
אהבתי לראות את השיפור שלי בין כל ציור פרחים חדש, זה סימן תהליך, אבל הם לא היו הציורים שלי שבאמת אהבתי והייתי גאה בהם.
הם היו רגילים, אפשר אפילו לקרוא להם בייסיק.
זאת הסיבה שהציורים האלה נראו לי הכי פשוטים להראות לאחרים, הם לא מעבירים מסר כלשהוא, אבל הם יפים, אני חושבת.
לא הצלחתי להחליט בוודאות, והנחתי לציורים לנפשם.
השעה כבר הייתה מאוחרת, הייתי עייפה, אבל המוח שלי לא נתן לי להירדם, זה היה משהו פסיכולוגי, אני בטוחה בזה. הטלפון שלי שוב צפצף, פעם אחת.
״לילה טוב״
ההודעה הייתה מאדם.
אוקיי, המחשבה אחד על השני עד אמצע הלילה הייתה הדדית. לא הייתה לנו שום שיחה כרגע, הוא פשוט רשם את זה, בלי הקדמה.
הרגשתי שאני עונה מהר מדיי, אבל זה לא עצר אותי.
״לילה טוב״
אני אפילו לא צריכה להיות ליידו בשביל שהוא יגרום לי להרגיש ככה. הודעה אחת זה כל מה שצריך כדיי לגרום לי לחייך בטיפשות.
אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אחריי חילוף ההודעות הקטן הזה, הצלחתי להירדם בשניות.
יאללה מקווה שנהנתם, פרק הבא בשלישי!!
אגב, אני חולה על כל מי שקורא את הספר הזה, אבל יש לי מסר לקוראות שמגיבות המון, תמשיכו ככה בבקשה, אתן הורגות אותי מצחוק :)
YOU ARE READING
Basic
ChickLit🤍||הסיפור גמור||🤍 יעל לא חשבה שהחיים שלה ישתנו בצורה הזאת, היא לא האמינה שבן אדם אחד יכול לשנות את החיים שלה בצורה כזאת. היא תמיד הייתה הילדה הטובה, עם חברים טובים, ציונים טובים, ובן זוג טוב. כולם מסתדרים איתה, חוץ מאדם. וזה מטריף אותה. שלא תבינו...
