וליזי, אני כל כך אוהבת את ליזי. אני בקושי רואה אותה, כי מסתבר שהפנימיית גאונים שלה פועלת גם בחופש הגדול. הילדה הזאת לא נחה, היא רק באה לבקר, פעם בשבועיים בערך, וכשזה קורה, אני נזכרת מחדש בכמה היא מדהימה.
אני אפילו מחוברת לכלבה שלו. ברצינות, אחד מהפחדים העיקריים שלי בפרידה מאדם, זה לא לראות את מרלין יותר. למען האמת, אני לא מודאגת מזה, אני לא חושבת שניפרד בזמן הקרוב.
קשה לי לדמיין את זה, את הפרידה שלנו. אני לא מצליחה למצוא סיבה לעזוב אותו, או שהוא יעזוב אותי, או שמשהו בנינו לא יעבוד.
אחריי כל הדברים שקרו בנינו, סיפור ההכירות המאוד לא קונבנציונלי שלנו. הדברים שהיו אמורים לקטוע את מערכת היחסים שלנו עוד לפניי שהיא התחילה, האנשים שניסו להפריד אותנו, הדרך שבה שום דבר לא עבד. ואפילו כשזה כבר קרה, נפרדנו, באופן סופי, שורה של צירופי מקרים החזירה אותנו.
פעם חשבתי שהיקום נגדנו, שהעולם מנסה למסור לי לא להיות עם אדם. בהתחלה, עם ההתערבות, עם הדרך שבה הוא התרחק ממני רגע לפניי שרבנו והתנשקנו בפעם הראשונה, או כל מכשול אחר בדרך שלנו.
אבל עכשיו המצב נראה לי הפוך. אני מרגישה שיש משהו חיצוני שדוחף אותנו להיות ביחד, שלא נותן לנו להתרחק. מה שזה לא יהיה, אני אוהבת את זה.
אני אוהבת את זה, ואני אוהבת אותו, כבר הרבה מאוד זמן.
בשבוע האחרון של החופש, השתדלנו להיות ביחד כמה שיותר, לנצל את הרגעים האחרונים של הקיץ, אבל זה לא הספיק.
אני מדוכדכת מהיום הראשון של הלימודים, והחלטתי שאדם יהיה זה שיעודד אותי. זאת הסיבה שקבענו להתחיל את השנה החדשה, והאחרונה במערכת החינוך, יש לציין, במקום היחיד שאפשרי.
היום יהיה אחד מהימים המיוחדים האלה, בהם אדם מגיע בזמן, ולא מאחר, כמו בדרך כלל. הוא יעשה את זה כדיי לא לייבש אותי לבד בשמש, אני יודעת את זה.
הגעתי במצב רוח סביר ביחס ליום הזה, מבואסת מהעובדה שחוזרים, אבל לא כמו בדרך כלל. יש את התחושה הזאת באוויר, של סיום בית ספר, של שנה אחת אחרונה ודיי.
אני מקבלת מין נוסטלגיה קטנה, מללכת במסדרונות. אני נזכרת במי שהייתי בדיוק בנקודה הזאת, בשנה שעברה. במי שהייתי לפניי כמה חודשים.
אני נזכרת ורוצה להקיא רק מלחשוב על זה.
הסתובבתי עם אנשים שהיה לי קשה לאהוב, אנשים שאני לא בטוחה שאהבו אותי. יצאתי עם ילד שבקושי חיבבתי, לא ידעתי את זה אז, אבל מה שהיה בנינו, לא היה.
בקושי הייתה התרגשות, הפרפים האלה, הם בקושי הגיעו.
אני אפילו לא זוכרת למה התחלנו לצאת, אבל זה קרה. בדרך מוזרה כזאת, הייתי עם מישהו שבקושי גם לי להרגיש משהו. כל כך פאקינג רחוק מאיך שאני מרגישה עם אדם. שונה ברמה שאני לא מסוגלת להסביר.
אני לא חושבת שבאמת השתנתי, הייתי אותה אחת, עמוק בפנים. הבעיה הייתה שלא נתתי לאישיות האמיתית שלי לצאת, לא עד שפגשתי אותו.
YOU ARE READING
Basic
ChickLit🤍||הסיפור גמור||🤍 יעל לא חשבה שהחיים שלה ישתנו בצורה הזאת, היא לא האמינה שבן אדם אחד יכול לשנות את החיים שלה בצורה כזאת. היא תמיד הייתה הילדה הטובה, עם חברים טובים, ציונים טובים, ובן זוג טוב. כולם מסתדרים איתה, חוץ מאדם. וזה מטריף אותה. שלא תבינו...
